‏הצגת רשומות עם תוויות ירקות. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות ירקות. הצג את כל הרשומות

יום שבת, 14 ביולי 2012

מי אתה בטא קרוטן? (או: גזרים מזוגגים בתנור)

נתחיל את הפוסט בקצת נוסטלגיה.
בזמן שירותי הצבאי נהגנו הבנות מהמשרדים שבאגף לאכול ביחד ארוחת צהריים, שהורכבה מדברים שהבאנו מהבית. אחת הבנות הביאה במשך תקופה ארוכה סלט שהיה מורכב ברובו מגזר, פלפלים אדומים וכרוב סגול. בתקופת זמן די קצרה חברתינו הטובה נהפכה לכתומה בדיוק כמו גזר.

החיילת ש' - אילוסטרציה

הסיבה למהפך הצבעוני שעברה היא תופעה שנקראת קרוטנודרמיה- תופעה בלתי מזיקה של גוון כתום בולט בעור משקיעה של בטא-קרוטן בשכבה החיצונית של האפידרמיס (תודה, ויקפדיה!). אז היום אספר מיהו אותו בטא-קרוטן, לאיזו משפחת מולקולות הוא שייך, ולמה כדאי לנו לצרוך ממנו (אבל במידה. אתם לא רוצים להראות כמו גזר).

לא מזמן קיבלתי את תעודת הגמר שלי מהמוסד בו למדתי הנדסת מזון. טוב, לא ממש קיבלתי את התעודה, אבל היה טקס שלא יכולתי להגיע אליו, והשמועה אומרת שסיימתי את התואר. תחילת התואר הייתה מלאה במתמטיקה, פיזיקה, כימיה אורגנית ותכנות, אבל בשנה השנייה ללימודים הפציע מקצוע שהיה קשור למזון. זאת הייתה המעבדה הראשונה שבאמת הייתה קשורה לאוכל, ולהתלהבות שלי לא היה קץ. סוף סוף הגענו לנושא שלשמו התכנסנו- אוכל. במעבדה השלישית באותו סמסטר מיצינו חומרים שנקראים קרטנואידים מתרד. משהו ירוק בתכלית, שממנו הוצאנו חומרים כתומים לחלוטין!

Science- it works, bitches
קרוטנואידים הם הפיגמנטים (צבענים) הנפוצים ביותר בטבע וצבעם נע בין גווני האדום, כתום וצהוב. הם נמצאים בעיקר בצמחים, אצות ובקטריה פוטוסינטתית. בצמחים עילאיים הקרוטנואידים נמצאים בתוך הכלורופלסטים, והצבע האדום-כתום-צהוב שלהם נעלם לו על ידי צבעו הירוק של הכלורופיל.

הקרוטנואידים משמשים בצמח בתהליך הפוטוסינתזה (הפיכת אנרגיית האור לאנרגיה זמינה לפעולות הצמח) כפיגמנטי עזר- הם אינם יכולים להעביר ישירות את האנרגיה הנקלטת על ידם אל מסלול הפוטוסינתזה, אלא מעבירים את האנרגיה אל הכלורופיל, אשר בתורו מעביר אותה להמשך המסלול. קרטנואידים משמשים גם כנוגדי חמצון, ותפקיד נוסף שלהם הוא הגנה על הכלורופיל מפני ראקציות הרסניות עם חמצן.

לדעתי האישית, ה-סלב של הקרוטנואידים הוא הבטא-קרוטן. עם 8.3 מיליון תוצאות בחיפוש של גוגל, אין ספק שהוא פופולרי ויחסית מוכר לציבור. בטא-קרוטן מצוי בהמון ירקות ופירות (גזר, מנגו ובטטה הן דוגמאות מצויינות) ויש לו תפקיד חשוב בבריאותנו: מלבד היותו נוגד חמצון נהדר, הוא מהווה קודמן לויטמין A. מכל מולקולה של בטא-קרוטן מתקבלות שתי מולקולות ויטמין A.

אז כדי לשמור על בריאותנו, אני יכולה להמליץ על גזרים מזוגגים בתנור. זה קל, זה מהיר, זה טעים. את המתכון שלמטה הכנתי לפני טיסה לחו"ל- כבר לא קונים אוכל חדש, אבל רעבים נורא.

גזרים מזוגגים בתנור (המתכון אומץ בחום מאתר epicurious ועבר התאמות קלות)

חומרים:
2 קילו גזרים מקולפים (אפשר גם להוסיף בטטות, גזר לבן, כל מה שבא)
6 כפות שמן זית
מעט מלח ופלפל שחור
1.5 כפות חמאה
1.5 כפות דבש
כפית חומץ בלסמי

שלבי ההכנה:
מחממים את התנור ל-200 מעלות צלזיוס. קולפים את הגזרים ושאר ירקות ומפזרים אותם יפה על תבנית בשכבה אחידה. מכיוון שלי היו הרבה גזרים, השתמשתי בשתי תבניות שלמות. על הגזרים וחבריהם יש לפזר את שמן הזית ומלח ופלפל.

מכניסים את התבנית לתנור לכ-35 דקות, ומידי 10-15 דקות הופכים את הירקות. אם התנור שלכם מחמם באופן לא אחיד כמו שלי, רצוי גם להחליף בין תבניות ולסובב.
בזמן שמחכים מכינים את הזיגוג- במחבת או סיר קטן מחממים את החמאה עד להמסה, ומוסיפים דבש וחומץ בלסמי. 
כשהירקות מוכנים, מוציאים אותם מהתנור, שופכים עליהם את תערובת החמאה-דבש-בלסמי ומערבבים לכיסוי יפה של כל הירקות.
גזר ובטטות מזוגגים. אום נום נום

יום ראשון, 3 ביוני 2012

לחץ אוסמוטי (או: למה הכרוב נהיה סמרטוט)

ראשית- התנצלותי הכנה בפני קוראי הבלוג.אירועים משמחים רבים באו ביני ובין שחרור פוסטים אל חלל האינטרנט. וכן, גם התקלקלה לי המצלמה. אז התמונות היום יהיו לא משהו.
הפוסטים הקודמים שלי העלו את חמתם של הקרובים אליי. פחמימות עם גבינה, רטבים מלאי שמן וריבת חלב, שלא ידועה בערך הקלורי הנמוך שלה. דרשו לקבל משהו קצת יותר דיאטטי.
אז החלטתי לכתוב על ירקות בכלל, ועל סלט כרוב בפרט: 
היום אנסה להסביר את התופעה המופלאה של הפיכת כרוב פריך לסמרטוט חסר חוט שדרה.
כדי להבין למה זה קורה, נצטרך קודם כל להבין ממה מורכב הכרוב.
כרוב הוא (הפסקה מותחת) צמח. וככזה, הוא מורכב מתאי צמח. מצורף ציור סכמטי של איך נראה תא צמח. כל הזכויות שמורות. ותודה לערפדי חתיכי, אשר נתן לי השראה בסגנון הציור.
תא צמח ובו ווקואולת מים גדולה ושאר אברונים חמודים נוספים.

החלק התכלכל הגדול נקרא ווקואולה (מעתה תתקרא בשמה העברי- חלולית) והוא מכיל בעיקר מים ומומסים שונים. מלבד תפקידה כמאגר המים המרכזי של התא, החלולית אחראית גם על יצירת לחץ טורגור. לחץ טורגור הוא מקרה פרטי של לחץ אוסמוטי, ומבחינת תא הצמח הוא האחראי ללחץ הפנימי שמופעל על דופן התא שגורם לקשיחות מבנית. במילים אחרות- לחץ טורגור אחראי לפריכות ולסמרטוטיות של סלט הכרוב!

תופעת הלחץ האוסמוטי גורמת למעבר מים דרך ממברנה ממקום בו יש ריכוז מומסים נמוך למקום בו יש ריכוז מומסים גבוה- זאת כאשר דרך הממברנה יכולות לעבור מולקולות המים אך לא מולקולות המומסים. אם מולקולות המומסים היו יכולות לעבור, הן היו עוברות ממקום הריכוז הגבוה למקום הריכוז הנמוך עד להשוואת הריכוזים (ואז התהליך נקרא דיפוזיה).
באופן סכמטי ניתן לסכם את תהליך האוסמוזה כך:
מצב התחלתי- ריכוז מומסים גבוה יותר בתא השמאלי

מצב סופי- מים עברו דרך הממברנה הסלקטיבית אל התא השמאלי עד להשוואת ריכוז המומסים

נעבור על שלבי התהליך של הכנת סלט כרוב:
1. חותכים כרוב
2. מתבלים
3. מחכים
חיתוך כרוב להגדלת שטח הפנים

החיתוך מגדיל את פני השטח של הכרוב למגע עם התיבול. אם בהתחלה היה לנו פני שטח של כדור, אחרי חיתוך פני השטח שאנחנו מתעסקים איתם גדלים פי עשרות מונים.
ואז מתבלים- התיבול מעלה את ריכוז המומסים על גבי שטח הפנים של תאי הכרוב. השלד של התא מורכב ממברנות ודופן, שמאפשרות מעבר מים אך לא מעבר של המלח פנימה. הדרך היחידה להשוות ריכוזים בין שני צידי הממברנות היא מעבר של מים אל פני השטח של התא. מים יוצאים מהחלולית אל מחוץ לתא, הלחץ בפנים יורד והנה קיבלנו כרוב סמרטוטי. זאת גם הסיבה להצטברות נוזלים בתחתית הקערה.

ועכשיו, נאכל משהו.

סלט כרוב
סלט הכרוב הזה מזכיר לי את הילדות, ובמיוחד את הארוחות בפונדק הים (למי שתוהה, שיפודיית ילדותי בנתניה). עם זאת, בהחלט יתכן שאני מדמיינת, והסלט של פונדק הים היה שונה לחלוטין. כך או כך, בעיניי הוא הליווי המושלם לעל האש מכל סוג, וגם סתם כך, כשכל מה שיש בבית זה כרוב ולימון.

חומרים:
כרוב לבן
מיץ מ-2 לימונים
1-2 כפות מלח
שמן
מעט פלפל שחור


שלבי ההכנה:
במידה ואתם מברי המזל אשר להם מקום על השיש ומעבד מזון, חותכים את הכרוב במעבד המזון. במידה ולא, חותכים בסכין. יותר עבודה, פחות כלים.
כרוב פריך
מפזרים את המלח על הכרוב, ומערבבים קצת. המהדרין אף יכניסו את ידיהם פנימה לוודא כיסוי נאה של הכרוב במלח. לאחר הפיזור והערבוב- מחכים. כמה שיותר מחכים, כך הכרוב נהיה סמרטוטי יותר. אני אוהבת את הכרוב שלי סמרטוטי לחלוטין, ומחכה חצי שעה לפחות.
כפי שניתן לראות בתמונה למטה, הכרוב מוציא הרבה מהנוזלים שבו ומאבד נפח בצורה משמעותית.
כרוב סמרטוט
בשלב הזה מרוקנים את הנוזלים שהצטברו בתחתית הקערה, מוסיפים את מיץ הלימון, מעט שמן ופלפל שחור, וזוללים.