חלבונים! (או: רוצה ביצה!)

מזמן כבר רציתי לכתוב על חלבונים, ועל איך טיפול בחום הופך משהו לאכיל וטעים.
נגיד, ביצה נאה לביצה עלומה. לא כי מתחשק לי ביצה עלומה.
פשוט כי מאוד חשוב לי להרחיב את הידע של קהל הקוראים על חלבונים.

ביצה בתהליך, מתוך הספר היפייפה Modernist Cuisine. מומלץ בחום למי שממונו בידו.
מוכנה להשאיל תמורת תשלום סמלי וחתימה על חוזה שאם יקרה לו משהו תקנו לי חדש.

חלבונים מהווים את אחד מאבות המזון ונמצאים בגוף במספר פונקציות עיקריות: חלבונים מבניים, נוגדנים, הורמונים, תעלות בממברנות של התאים ואנזימים. החלבונים הם פולימרים המורכבים מאבני יסוד הנקראות חומצות אמינו. לחומצות האמינו קצה קרבוקסילי וקצה אמיני, והן מחוברות אחת עם השנייה בקשר שנקרא קשר פפטידי. בין חומצות האמינו יש 8 חומצות אמינו הכרחיות- גוף האדם אינו מסוגל לבנות אותן בעצמו וחייב לקבל אותן מהמזון. בתינוקות, אשר להם מערכת מטבולית שאינה מפותחת עד הסוף, יש 10 חומצות אמינו הכרחיות.

לחלבונים ארבע דרגות מבנה:
מבנה ראשוני- רצף חומצות האמינו. דמיינו לעצמכם שורה של אנשים מחזיקים ידיים (החזקת הידיים היא הקשר הפפטידי). זהו המבנה הראשוני.
מבנה שניוני- התקפלות החלבון. דמיינו לעצמכם את אותם האנשים, אבל השורה שלהם לא ישרה, היא הולכת בזיג-זג. זהו המבנה השניוני (הוא יכול להיות גם בסליל, אבל את זה קשה לי לדמיין עם אנשים. בעצם, אפשרי אם הם נמצאים על מדרגות ספירליות).
מבנה שלישוני- מבנה תלת מרחבי מוגדר. למשל, פירמידה של אנשים!
מבנה רבעוני- חיבור תתי יחידות שונות. טוב, נגמרו לי האנלוגיות לאנשים שמחזיקים ידיים. אולי שתי פירמידות של אנשים שבינהן יש אדם אחד שמחבר?

מבנה שלישוני!

תהליך הדנטורציה הוא שינוי של המבנה השניוני/שלישוני/רבעוני ללא פגיעה בשרשרת חומצות האמינו. כלומר, הם יפלו מהפירמידה, אבל ימשיכו להחזיק ידיים. לפעמים דנטורציה היא הפיכה, אבל לפעמים גם לא (למשל, בבישול ביצה. בדרך כלל תהליך הדנטורציה הזה אינו הפיך. וטוב שכך).
בין השינויים שיכולים לגרום לדנטורציה:
-טמפרטורה. כולנו מכירים את זה- הלבן של הביצה בכלל מתחיל את דרכו כשקוף. הכנסת האנרגיה מהחימום למערכת גורמת להרס המבנה המרחבי.
- מלח. ריכוז גבוה של מלח משנה את מבנה החלבון. כתוצאה מכך יכולה להיווצר "הריגה" של אנזימים. דוגמה למקרה כזה היא למשל בהכנת מלפפונים חמוצים. ריכוז המלח הגבוה גורם לאינאקביציה של אנזימים שאחראיים על ריכוך המלפפון, ולכן מלפפונים חמוצים (טובים) הם פריכים.
- חומציות. עליה או ירידה בערך ה-pH יכולה גם היא לגרום לשינוי במבנה של החלבון. מטיבי הלכת בינכם שהכינו פעם סביצ'ה בוודאי זוכרים שכשמוסיפים את הלימון הדג הופך ללבן יותר, ונראה קצת "מבושל". הלימון מוריד את ה-pH והחלבונים משנים את המבנה שלהם, ממש כמו בבישול בחום.

מבחינה תזונתית, אחד המקורות האולטימטיבים ביותר לחלבון הן ביצים. הרכב חומצות האמינו שבביצה קרוב מאוד להרכב שבחלבון של אנשים, ככה שאנחנו יכולים לנצל את חלבון הביצה בצורה מיטבית. 
לכן כשהגוף דורש משהו בריא, אבל עם תחושה של מושחת, מבחינתי אין דבר שמתאים יותר להגדרה הזו מאשר ביצה עלומה. בהרבה וארייצות שלה היא משודכת עם תוספות של כולסטרול (למשל רוטב הולנדייז בביצים בסגנון בנדיקט) אבל בלעדיהן מדובר על משהו בריא בתכלית. אפילו לא צריך להוסיף שמן לטיגון!

נשנוש אחר הצהריים בשמש של אוגוסט

אז היום, להפסקת ארבע, הכנתי טוסט קטן, עליו ישבו פרוסות דקות של עגבניה וגבינת רוקפור, ומעליהן נחה לה במלוא הדרה ביצה עלומה. הוספתי קצת פטרוזיליה ובצל ירוק מהאדנית, וצילמתי ממש מהר שלא תתקרר הביצה.

ביצה עלומה היא ביצה שמבשלים במים, והיא נקראת כך מפני שהחלמון "נעלם" בתוך החלבון. עברית שפה יפה.

ביצה עלומה
חומרים:
ביצה
מים
חומץ

שלבי ההכנה:
1. לשים מים בסיר ולהביא לסף רתיחה.
2. להוסיף 1-2 כפות חומץ. החומץ עוזר בהורדת ה-pH, ומסייע לדנטורציה של החלבון, ובכך עוזר לשמור על הביצה בצורה אחידה ושלא "תתפזר" ברחבי המים.
3. לשבור את הביצה לתוך קערה.
4. ליצור מערבולת עדינה במים באמצעות מטרפה, ולהכניס בעדינות את הביצה למרכז המערבולת. מומלץ אפילו להכניס קצת את הקערה למים ואז רק להפוך.
5. מבשלים מס' דקות (בדר"כ 2-3 יספיקו, תלוי איך אתם אוהבים את הביצה העלומה שלכם) ומוציאים בעזרת כף מחוררת.


עוד על בישול ביצים ניתן (וכדאי!) לקרוא בפוסט הזה של הבלוג הנהדר של דוקטור נעמי זיו מדע בצלחת.

לחץ אוסמוטי (או: למה הכרוב נהיה סמרטוט)

ראשית- התנצלותי הכנה בפני קוראי הבלוג.אירועים משמחים רבים באו ביני ובין שחרור פוסטים אל חלל האינטרנט. וכן, גם התקלקלה לי המצלמה. אז התמונות היום יהיו לא משהו.
הפוסטים הקודמים שלי העלו את חמתם של הקרובים אליי. פחמימות עם גבינה, רטבים מלאי שמן וריבת חלב, שלא ידועה בערך הקלורי הנמוך שלה. דרשו לקבל משהו קצת יותר דיאטטי.
אז החלטתי לכתוב על ירקות בכלל, ועל סלט כרוב בפרט: היום אנסה להסביר את התופעה המופלאה של הפיכת כרוב פריך לסמרטוט חסר חוט שדרה.
כדי להבין למה זה קורה, נצטרך קודם כל להבין ממה מורכב הכרוב.
כרוב הוא (הפסקה מותחת) צמח. וככזה, הוא מורכב מתאי צמח. מצורף ציור סכמטי של איך נראה תא צמח. כל הזכויות שמורות. ותודה לערפדי חתיכי, אשר נתן לי השראה בסגנון הציור.

תא צמח ובו ווקואולת מים גדולה ושאר אברונים חמודים נוספים.

החלק התכלכל הגדול נקרא ווקואולה (מעתה תתקרא בשמה העברי- חלולית) והוא מכיל בעיקר מים ומומסים שונים. מלבד תפקידה כמאגר המים המרכזי של התא, החלולית אחראית גם על יצירת לחץ טורגור. לחץ טורגור הוא מקרה פרטי של לחץ אוסמוטי, ומבחינת תא הצמח הוא האחראי ללחץ הפנימי שמופעל על דופן התא שגורם לקשיחות מבנית. במילים אחרות- לחץ טורגור אחראי לפריכות ולסמרטוטיות של סלט הכרוב!
תופעת הלחץ האוסמוטי גורמת למעבר מים דרך ממברנה ממקום בו יש ריכוז מומסים נמוך למקום בו יש ריכוז מומסים גבוה- זאת כאשר דרך הממברנה יכולות לעבור מולקולות המים אך לא מולקולות המומסים. אם מולקולות המומסים היו יכולות לעבור, הן היו עוברות ממקום הריכוז הגבוה למקום הריכוז הנמוך עד להשוואת הריכוזים (ואז התהליך נקרא דיפוזיה).
באופן סכמטי ניתן לסכם את תהליך האוסמוזה כך:

מצב התחלתי- ריכוז מומסים גבוה יותר בתא השמאלי

מצב סופי- מים עברו דרך הממברנה הסלקטיבית אל התא השמאלי עד להשוואת ריכוז המומסים

נעבור על שלבי התהליך של הכנת סלט כרוב:
1. חותכים כרוב
2. מתבלים
3. מחכים

חיתוך כרוב להגדלת שטח הפנים

החיתוך מגדיל את פני השטח של הכרוב למגע עם התיבול. אם בהתחלה היה לנו פני שטח של כדור, אחרי חיתוך פני השטח שאנחנו מתעסקים איתם גדלים פי עשרות מונים.
ואז מתבלים- התיבול מעלה את ריכוז המומסים על גבי שטח הפנים של תאי הכרוב. השלד של התא מורכב ממברנות ודופן, שמאפשרות מעבר מים אך לא מעבר של המלח פנימה. הדרך היחידה להשוות ריכוזים בין שני צידי הממברנות היא מעבר של מים אל פני השטח של התא. מים יוצאים מהחלולית אל מחוץ לתא, הלחץ בפנים יורד והנה קיבלנו כרוב סמרטוטי. זאת גם הסיבה להצטברות נוזלים בתחתית הקערה.

ועכשיו, נאכל משהו.
סלט כרוב
סלט הכרוב הזה מזכיר לי את הילדות, ובמיוחד את הארוחות בפונדק הים (למי שתוהה, שיפודיית ילדותי בנתניה). עם זאת, בהחלט יתכן שאני מדמיינת, והסלט של פונדק הים היה שונה לחלוטין. כך או כך, בעיניי הוא הליווי המושלם לעל האש מכל סוג, וגם סתם כך, כשכל מה שיש בבית זה כרוב ולימון.

חומרים:
כרוב לבן
מיץ מ-2 לימונים
1-2 כפות מלח
שמן
מעט פלפל שחור


שלבי ההכנה:
במידה ואתם מברי המזל אשר להם מקום על השיש ומעבד מזון, חותכים את הכרוב במעבד המזון. במידה ולא, חותכים בסכין. יותר עבודה, פחות כלים.

כרוב פריך

מפזרים את המלח על הכרוב, ומערבבים קצת. המהדרין אף יכניסו את ידיהם פנימה לוודא כיסוי נאה של הכרוב במלח. לאחר הפיזור והערבוב- מחכים. כמה שיותר מחכים, כך הכרוב נהיה סמרטוטי יותר. אני אוהבת את הכרוב שלי סמרטוטי לחלוטין, ומחכה חצי שעה לפחות.
כפי שניתן לראות בתמונה למטה, הכרוב מוציא הרבה מהנוזלים שבו ומאבד נפח בצורה משמעותית.

כרוב סמרטוט

בשלב הזה מרוקנים את הנוזלים שהצטברו בתחתית הקערה, מוסיפים את מיץ הלימון, מעט שמן ופלפל שחור, וזוללים.

אמולסיה למתקדמים (או: מיונז וסלט תפו"א)

לקוראים המתמידים זכור מהפוסט הקודם שאמולסיות הן בעצם ערבוב של דברים שמטבעם אינם רוצים להתערבב. אז למה בעצם שמן ומים לא מתערבבים, ואיך אפשר לעזור להם לחיות תחת גג אחד ביציבות?שמן ומים לא אוהבים אחד את השני כי הם פשוט לא מתאימים- מבחינה חשמלית. המבנה המיוחד של מולקולת המים יוצר משהו שנקרא דיפול. מולקולת מים מורכבת מאטום אחד של חמצן ושני אטומים של מימן. החמצן טעון חלקית במטען שלילי, והמימנים טעונים חלקית במטען חיובי. וכמו שתמיד ניסו למכור לנו בסרטים הוליוודים, הפכים אכן נמשכים. מטען חיובי נמשך למטען שלילי וההפך- המימן במולקולת מים אחת נמשך לחמצן במולקולת מים אחרת. שמן לעומת זאת הוא סיפור אחר לגמרי, ואין לו מטען חשמלי. לכן לשמן נוח עם שמן, ולמים עם המים.
אבל אל חשש, ניתן לגרום למים ולשמן לשתף פעולה!
לשם כך, יש להשתמש במתווך. הכינוי הנפוץ למתווך הזה הוא אמולסיפייר, או בעברית מתחלב. לאמולסיפייר יש קצה אחד הידרופילי (אוהב מים) וקצה אחד הידרופובי (לא אוהב מים, אך עם זאת חובב שמן מושבע). כל אחד מהקצוות רוצה להיות בחומר המתאים, וכך נוצרות טיפות מאחד החומרים שמוקפות במולקולות האמולסיפייר בתוך פאזה רציפה של החומר השני. דוגמה לאמולסיפייר היא לציטין, פוספוליפיד המכיל קצה הידרופילי וקצה הידרופובי, ומצוי בשפע בחלמון ביצה. הלציטין משמש כחומר המתחלב העיקרי במיונז.
מיונז בעיניי הוא הגביע הקדוש של האמולסיות. החיפוש אחרי מתכון טוב הוא קשה וסזיפי, והניסיונות לייצר מיונז ביתי בפעמים הראשונות עשויים להעביר את האדם המצוי (נגיד, אני) למחוזות התסכול העמוק. האמולסיה נשברת, ואז חוזרת, ואז נשברת שוב. המרקם לא טוב, הטעם לא משהו וצריך לנסות מתכון אחר. שרדתי כדי שאוכל לספר את הסיפור.

הבה ואחלוק איתכם את כישלונותי: הכישלון הראשון נבע מהתלהבות יתרה. זרזוף השמן האיטי, שכה קריטי להצלחת האמולסיה (חשוב שהטיפות שמן שמתקבלות יהיו קטנות ככל הניתן, זה תורם ליציבות), הפך לפתע לזרם עז, והאמולסיה נשברה. הכישלון השני נבע ממכשור לא נכון ובלנדר ידני שעבד כל כך קשה עד שהתחמם ובישל את החלבון, מה שגרם להפרדת פאזות מיידית.

לכל המעוניין- ככה זה נראה כשנפרדו לי הפאזות. לא אטרקטיבי בעליל.

החדשות הטובות: כל שבירת אמולסיה כזו ניתנת לתיקון- לוקחים עוד חלמון ומתחילים לזרזף אליו את המיונז הכושל תוך כדי ערבוב נמרץ. בסוף זה עובד, וזה טעים!
החדשות הרעות: לפעמים השתמשת בביצה האחרונה שבמקרר, ואין עוד חלמון כדי לתקן איתו.


מיונז ביתי (מאומץ מתוך Epicurious)

חומרים:
חלמון ביצה
1/2 כפית חרדל
3/4 כוס שמן (באופן אישי אני מעדיפה שילוב של שמן זית ושמן בעל טעם ניטרלי)
1 כפית חומץ
1/2 1 כפיות מיץ לימון
מלח ופלפל

ציוד:
קערה ומטרפה (או לחילופין בלנדר)

שלבי הכנה:
מערבבים את בחלמון, החרדל ו-1/4 כפית מלח.
מוסיפים בזרזוף עדין תוך כדי טריפה מתמדת 1/4 כוס שמן.
מוסיפים את החומץ ומיץ הלימון בזרם עדין תוך כדי טריפה מתמדת.
ממשיכים להוסיף בזרזוף עדין את שאר השמן תוך כדי טריפה.
טועמים ומשלימים מלח ופלפל לפי הטעם.

מיונז ביתי לתפארת

במקרה והאמולסיה נשברה- מתחילים עם חלמון נוסף אליו מוסיפים בעדינות תוך כדי טריפה את המיונז ה"שבור".

תיקון אמולסיה שבורה- ככה זה נראה

אפליקציות נהדרות למיונז הן למשל סלט תפוחי אדמה (מורכב מתפוחי אדמה, מלפפונים חמוצים, גזר, אפונה ומיונז) ובכריכים. מעבר לכך, מיונז יכול לשמש להמון מנות בהן קצת פחות "קונבנציונלי" להשתמש בו: בתוך חביתות, במרינדות לעוף, בפשטידות, תפוחי אדמה ועוד. מצאתי אפילו מתכונים לקינוחים עם מיונז! אין ספק, השמיים הם הגבול.

בדרך להיות סלט תפוחי אדמה

ביחד עם המיונז. יאמי.

אני רוצה להודות לסביבתי הקרובה (ובמיוחד לאמא, ולחבר, ולאמא של החבר) שסבלה משגעון המיונז שליווה פרסום פוסט זה.

אמולסיות למתחילים (או: רוטב לסלט)

תמיד חששתי קצת מאמולסיות.

הרי אני זוכרת מהשיעורים בבית הספר שמים ושמן לא מתערבבים, אז מה פתאום המרכיבים האלה גרים להם יחדיו בוינגרט שעל פניו נראה אחיד לגמרי.

אמולסיה מוגדרת כתערובת של שני נוזלים שאינם מסיסים זה בזה, כאשר נוזל אחד מפוזר בנוזל השני.

מה זאת אומרת מפוזר? שנוזל אחד רציף, והנוזל השני נמצא ב"בועות" בתוך הנוזל הראשון.

נראה פחות או יותר ככה:

כאשר 1 הוא הנוזל הרציף ו-2 הנוזל המפוזר

שני סוגי האמולסיות העיקריים הם שמן במים (בתרחיש הזה נוזל 1 בתמונה הוא המים, ונוזל 2 הוא השמן) ומים בשמן (בדיוק הפוך). במקרים קצת יותר מורכבים, ייתכן מצב של אמולסיה כפולה- מים בתוך שמן בתוך מים, או שמן בתוך מים בתוך שמן:

אמולסיות הם יצורים לא יציבים מטבעם. כל נוזל אוהב את עצמו, ובעיקרון רוצה להתאחד עם חבריו הנמצאים בבועה שלידו.

ישנם כמה מנגנונים בהם האמולסיה יכולה להישבר (לצורך נוחות ההסבר, נשתמש באמולסיה של שמן במים. כמו ברוטב שמופיע למטה):

Creaming- תנועה של טיפות השמן כתוצאה מכוח המשיכה או מתנועה צנטריפוגלית. התנועה נובעת מהבדל בצפיפויות של השמן והמים. נוצרת שכבה מרוכזת בחלק העליון של האמולסיה אך לא קיים שינוי בפילוג הגדלים של הטיפות.

Flocculation- תהליך שבו טיפות האמולסיה יוצרות צברים כאשר לא קיימת פגיעה בשכבה המייצבת בשטח הבין פנים. הטיפות מתקרבות אחת לשנייה אך לא מתאחדות.

Coalescence- תהליך שבו טיפות מתאחדות ליצירת טיפה אחת גדולה יותר.

Ostwald ripening- תהליך זה קשור להפרשי לחצים בשטח הפנים של הטיפה. הבדלי לחצים אלו גורמים להבדלים בפוטנציאלים הכימיים של טיפות קטנות וגדולות וכתוצאה מכך מתקיימת נדידת מולקולות מטיפות קטנות לטיפות גדולות יותר דרך הפאזה המפזרת.

שיטה אחת להגדלת היציבות של האמולסיה היא לשמור על הטיפות של הנוזל המפוזר קטנות ככל האפשר. כדי לעשות את זה, מומלץ לבצע המגון. ההמגון גורם להקטנת גודל הטיפות, ובכך לעלייה בשטח הפנים, הקטנת שטח האינטראקציה בין הטיפות והגדלת הצמיגות האמולסיה. כל הגורמים האלה תורמים ליציבות הכללית.

במתכון המצורף יש פאזת שמן (השמן) ופאזת מים (כל השאר, פחות או יותר). המטרה היא ליצור בועות שמן קטנטנות- לכן ההכנסה האיטית של השמן והערבול המהיר. נא לא להיכנס לפאניקה אם אין ברשותכם  מכשיר ערבול חשמלי או יד מספיק חזקה להפעלת מטרפה במהירות הנדרשת- הרוטב טעים גם כשהוא לא אחיד.

רוטב ויניגרט מייפל

חומרים:

1/4 כוס סויה

1/4 כוס בלסמי

1/4 כוס סירופ מייפל (אמיתי או בטעם מייפל, תלוי תקציב)

כף דבש

שן שום קלופה

חצי כפית ג'ינג'ר כתוש

1/4 כוס שמן

ציוד:

מיכל לערבוב

בלנדר מוט (לחילופין: כל דבר שמערבב מהר)

שלבי פעולה:

מערבבים את כל החומרים מלבד השמן באמצעות מוט הבלנדר. 

במידה ולא משתמשים בבלנדר מסוג כלשהו אלא במטרפה, יש לכתוש/לקצוץ את השום ולהמשיך כרגיל.

כאשר הנוזל אחיד מוסיפים את השמן בזרזוף עדין תוך כדי ערבוב מתמיד.

מפזרים על סלט לפי כמות הכיסוי הרצויה.

הרוטב המוכן- אחיד ברובו. אפשר עדיין לראות כמה טיפות שמן
קטנטנות שסירבו להתנהג יפה וצפות להן למעלה בשלווה

אופציות לגיוון: פלפל לבן, פלפל צ'ילי, חרדל דיז'ון וכל דבר שמסתדר בדמיונכם.

נאכל על סלט "כל מה שיש בבית", והשאריות מהרוטב השתלבו היטב בתוך מוקפץ.

על סלט של כרוב, גזר ופטריות

איך תופח הקמח התופח (או: לחמניות גבינה)

מדע- איך תופח הקמח התופח

במהלך הכנת מוצרי מאפה, הבלילה או הבצק עוברים התפחה.

התפחה היא גידול בשטח של הבצק או הבלילה ע"י יצירה או צבירה של בועות גז קטנות, המורכבות בעיקר מפחמן דו חמצני. ישנן שתי שיטות עיקריות המשמשות ליצירת בועות הגז הראשוניות האלה- שימוש במיקרואורגניזמים ושימוש בחומרי התפחה כימיים.
היום נתמקד בחומרי ההתפחה הכימיים, כי בעיניי הם תעלומה מעניינת יותר (והמתכונים איתם הרבה יותר קלים, אבל זה רק בונוס).

קמח תופח הינו קמח רגיל, אשר אליו מוסיפים היצרנים חומרי התפחה. חומרי ההתפחה יכולים להיות מגוונים, אך השימוש הנפוץ ביותר הוא בסודיום ביקרבונט (או בשמו הפופולרי אבקת אפייה).
מלבד סודיום ביקרבונט, באבקת אפייה קיים בנוסף מרכיב או מרכיבים חומציים.
בתנאי לחות, המרכיב החומצי מגיב עם הסודיום ביקרבונט ליצירת פחמן דו חמצני על פי התגובה הבאה:

  פחמן דו חמצני                                      חומצה      סודיום ביקרבונט

למעשה סודיום ביקרבונט מתפרק בחום גם ללא נוכחות של מרכיב חומצי ויוצר פחמן דו חמצני: 

פחמן דו חמצני           סודיום קרבונט              סודיום ביקרבונט

אך אויה- סודיום קרבונט לבדו יוצר טעם וריח שההגדרה העדינה ביותר לגביהם הוא "לא משהו". לכן קמח תופח יכיל מלבד סודיום ביקרבונט גם דיפוספט ו/או קלציום פוספט, שמהווים את הרכיב החומצי.


בועות הגז הקטנות נלכדות בתוך מטריצת הגלוטן שמהווה את השלד של הבצק כולו (עליה נדבר בהזדמנות אחרת). הבועות הללו בעצם מהוות את הבסיס לגדילת הנפח המשמעותית שמתרחשת בזמן האפייה.
גדילה זו בנפח הינה עקב איוד מים והתרחבות גזים (פחמן דו חמצני ואוויר) בשינוי הטמפרטורה.


ועכשיו למשהו לאכול.

אוכל- לחמניות גבינה

מינון לכ-30 לחמניות 

חומרים:

½2 כוסות קמח תופח

1 ביצה

1 לבן

1 יוגורט

100 גרם חמאה רכה, חתוכה לקוביות

100 גרם גבינה בולגרית מגוררת

100 גרם קשקבל מגוררת

שומשום/קצח לקישוט

ציוד:

קערה

כף

תבנית אפייה

נייר אפייה
תנור

שלבי פעולה:

חימום התנור ל-180 מע"צ.

ערבוב כל החומרים מלבד השומשום/קצח בקערה.

יצירת לחמניות ע"ג נייר אפייה באמצעות הידיים או שתי כפות.

פיזור שומשום/קצח/שניהם מעל לקישוט.

אפייה בתנור המחומם כ-15 דקות, עד להזהבה.

חם מהתנור

יאמי יאמי. לאכול כנשנוש או כתוספת למרק מהביל.

אפליקציית הגשה מנצחת לימים הקרים

אזהרה: כמות לחמניות הגבינה פוחתת אקספוננציאלית כתלות בזמן.